מדי פעם אני נשאלת על אחסון אתרים – מי נגד מי? מה זה כל המושגים האלה? על מה לשים דגש? איך לבחור חבילת אחסון שתתאים לצרכים? כמה להשקיע?… ותמיד אני שולחת מייל תשובה מפורט, לחברים, ללקוחות. היום בבוקר נדלקה לי נורה קטנה מעל הראש, ונזכרתי שיש לי בלוג, ושסביר להניח שזה רעיון טוב לרכז כאן את המידע על הנושא. אז הנה לפניכם, מדריך כללי לשאלת אחסון אתרים. הוא מיועד למי שאינו מכיר את הנושא, ולכן אני לא מקפידה על ההגדרות הטכניות יותר מדי.

-

הקדמה ומושגים כלליים

אחסון, שרת, לקוח

אחסון? אחסון של מה?
אתר אינטרנט הוא למעשה אוסף של תיקיות ושל קבצים. קטעי קוד, טקסטים, תמונות, אולי גם קבצי מוסיקה ו-וידאו ופלאש. את האוסף הזה צריך "להעלות" איכשהו לרשת האינטרנט, כדי שעוד אנשים בעולם יוכלו לראות אותו. המחשב האישי שלנו לא יודע לעשות את זה. לכן עלינו לפנות לחברת אחסון, חברה שיש לה מחשב מיוחד שיכול להציג אתרים ברשת האינטרנט – ולבקש ממנה לאחסן את אוסף הקבצים שלנו על המחשב שלה.
מחשב זה נקרא שרת, וכשמו כן הוא – מחשב המספק שירותים מסוגים שונים (בדרך כלל מדובר במחשב חזק יותר מהמחשב האישי שלנו בבית). המחשב הזה יודע להציג את האתר שלנו לשאר העולם. הוא יודע לעשות עוד כל מיני טריקים וגלגלונים, אבל נתמקד רק באחד בינתיים.
לכל שרת יש משאבים מסוימים, שהוא יכול להעמיד לרשותנו. יש שרתים חזקים יותר, ויש פחות. עוד על כך בהמשך.

אוקי, אבל מה זה בדיוק השירות המסתורי שהוא מספק? איך מתבצע כל העסק?
כשאנחנו יושבים בבית וגולשים באינטרנט, אנחנו מקלידים בדפדפן כתובת של אתר שאנחנו רוצים לבקר בו. אפשר לומר שאנחנו מבקשים לראות אתר כלשהו. הדפדפן שולח את הבקשה שלנו הלאה במסדרונות הרשת, עד שזו מגיעה אל השרת שעליו מאוחסן האתר המבוקש. השרת מעבד את הבקשה שלנו, ומחזיר תשובה. התשובה היא למעשה האתר המבוקש בעצמו – הקבצים נשלחים בחזרה כל הדרך, עד שמגיעים לדפדפן שלנו במחשב האישי שלנו.

אנחנו הלקוח, שנכנס למסעדה, ומצביע בתפריט על מנה פסטה פנה ברוטב אלפרדו. המלצר שלנו (בואו נקרא לו דפדפי), אץ רץ למטבח, ומוסר את הבקשה שלנו לטבח (בואו נקרא לו שרתי). הטבח שולח איתו בחזרה את המנה המבוקשת.
בהפשטה, אפשר לומר שככה עובדת גלישה באינטרנט: מילארדי בקשות שטות להן בכיוון אחד, מילארדי תשובות נשלחות בחזרה. ככל ששרת חזק יותר, הוא יכול להתמודד עם יותר בקשות במקביל.

וכבוני אתרים, ולא רק כגולשים?
בתור בוני אתרים, אנחנו כבר לא בדיוק הלקוח, אלא אנחנו בצד השני. אנחנו אלה שעיצבו את מנת הפסטה אלפרדו, ואנחנו רוצים להוסיף אותה לתפריט של המסעדה, כדי שלקוחות אחרים יוכלו להזמין אותה.

המנה שלנו צריכה שם. שם יחיד ומיוחד, כדי שלא תתבלבל חלילה עם מנות אחרות. השם הזה יהיה כתובת האתר שלנו, והוא נקרא שם מתחם, ובלעז – דומיין.
www נקודה השם-של-האתר-שלי נקודה com . או org או co.il וכולי. זה שם המתחם. לדוגמה, הדומיין של האתר שלי נקרא emtza, עם סיומת דוט נט: net. הסיומת היא חלק אינטגרלי מהכתובת, כלומר אמצע-נקודה-נט היא אינה אותה הכתובת כמו אמצע-נקודה-קום, או אמצע-נקודה-אורג.

שמות מתחם אוניברסליים (com, net, org, biz, info…) אפשר לרשום כמעט דרך כל חברת אחסון. שמות מתחם ישראלים ( כמו co.il או  org.il ) אפשר לרשום אך ורק דרך רשם ישראלי מוסמך.

אז איפה היינו?
כדי לפרסם את האתר שבנינו ברשת האינטרנט, אנחנו צריכים שני דברים:

• למצוא חברת אחסון ולשלם לה על הזכות לאחסן את האתר שלנו על השרת שלה.
• לרשום שם מתחם.

זהו, בערך. כל ההסברים האלה עשו אותי רעבה. אני אלך לאכול ארוחת ערב ותכף אחזור.

-

חבילות אחסון

מה כוללת חבילת אחסון? איזה משאבים עומדים לרשותנו?
על רגל אחת, אלה הנתונים שכדאי לשים לב אליהם:

נפח אחסון – Storage
שטח הזכרון שיוקצה על השרת עבור אחסון האתר שלנו. איך יודעים כמה צריך? קבצי קוד וטקסט בדרך כלל שוקלים מעט מאד ולא זקוקים לנפח גדול. קבצי תמונות, וידאו, מסמכי PDF, סרטוני פלאש וכדומה שוקלים יותר.

נפח תעבורה – Bandwidth
הכוונה לתעבורת נתונים. בתקשורת שרת-לקוח שדיברנו עליה קודם, כשהשרת שולח תשובה הוא למעשה מעביר נתונים, או קבצים. כמות הנתונים שהוא יכול להעביר מוגבלת; ההגבלה הזו נקראת נפח תעבורה, והיא נובעת מכל מיני שיקולים של חיבורי רשת ומהירות העברת נתונים. ההגבלה היא בדרך כלל פר חודש, כלומר – אם האתר שלנו שוקל 1 מגה, והגבלת התעבורה היא 10 מגה, אז רק 10 גולשים יוכלו לראות את האתר שלנו החודש. הגולש ה11 כנראה כבר לא יוכל, כי זו תהיה חריגה מהנפח שהוקצה לנו.

חשבונות מייל
חברות אחסון בדרך כלל מציעות בחבילה גם כמות מסוימת של תיבות מייל. לא לכל הלקוחות זה חשוב, אבל רוב בתי העסק רוצים תיבות מייל מסודרות (עם שם הדומיין) לעבודה מסודרת וייצוג רשמי. כלומר, אם רוצים כתובת מייל לכל עובד בחברה, כדאי לשים לב לנתון הזה. מנסיוני מדובר בדרך כלל בממשקים מזעזעים, ואני מעדיפה אלטרנטיבות, אבל לא ניכנס לזה כרגע.

מערכת ההפעלה שעל השרת
לינוקס או ווינדוז? שאלה שאלתית. עבור אתרים פשוטים זה לא כל כך משנה, אבל אם בונים את האתר בסוגי קוד מסוימים או במערכות תוכן מסוימות, זה יכול בהחלט להשפיע על ההחלטה. בקיצור, כדאי להתייעץ עם המפתח. או, אם אתם בעצמכם המפתח – כדאי לקרוא על הקוד שבו אתם כותבים / על המערכת שאותה רוצים להתקין, ולראות האם יש התייחסות לנושא.

מסדי נתונים -  MySQL 5 Databases
בדרך כלל יש הגבלה על מספר מסדי הנתונים שאפשר ליצור. שוב, עבור אתרים פשוטים שאינם זקוקים למסד נתונים, זה לא כל כך משנה. עבור אתרים שכן, כמו אתרים הבנויים במערכת ניהול תוכן, זה כמובן משנה מאד.

תמיכה בשפות תכנות
כמובן, אם אתם מפתחים את האתר בשפת תכנות כלשהי, כדאי לבדוק שהשרת תומך בה (בגרסה הנכונה!) ויהיה מסוגל בכלל להציג את האתר שלכם.

רישום דומיין
חברות רבות מציעות רישום דומיין בחינם, כבונוס על רכישת חבילת אחסון. למשל, אם אני שוכרת חבילת אחסון ומשלמת שנה מראש, אני מקבלת במתנה רישום שם מתחם לשנה מראש. אחרת הרישום עולה כסף בנפרד. אני יכולה גם לרשום שם מתחם במקום אחר, ולשייך אותו לחבילת האחסון ששכרתי.

הגבלה על מספר דומיינים / סאבדומיינים
בשטח אחסון אפשר בתיאוריה לשים יותר מאתר אחד, ולשייך יותר מדומיין אחד. בנוסף, לדומיין אפשר ליצור תתי דומיינים. למשל, הפורטפוליו שלי באנגלית נמצא בסאב דומיין "design", כלומר בכתובת design.emtza.net. אם אתם מתכוונים לבנות יותר מאתר אחד, או אולי לבנות תתי אתרים, כדאי לשים לב לנתונים האלה. מתי צריך תתי אתרים? למשל כשמנהלים אתר מרובה שפות, או תת אתר (minisite) לכל פרויקט של העסק, או מיניסייט לכל אירוע מיוחד, וכדומה. סביר להניח שנרצה להפריד בין הכתובות שלהם באופן מסודר.

ממשק ניהול – Control Panel
כל הבלאגן הזה מרוכז במקום אחד, שדרכו אתם יכולים לנהל את האתר(ים) ואת הדומיינ(ים) (במידה ורשמתם את הדומיין דרך אותה החברה), ואת העברת הקבצים ואת מסדי הנתונים. הרבה חברות מציעות את אחד מהממשקים Plesk או Cpanel. אפשר למצוא דוגמאות שלהם ברשת. יש חברות אחסון שבונות בעצמן את ממשק הניהול. חשוב מאד לראות ולהתנסות, או לקבל המלצות. ממשק ניהול יכול להשפיע מאד על נוחות העבודה שלכם.

תמיכה טכנית
חברות מציעות תמיכה מסוגים שונים: בדרך כלל במייל, אבל חלקן מציעות גם צ'ט עם נציגי שירות, שיחות טלפון, פורום, ועוד. חלק תומכים 24/7, וחלק רק בשעות מסוימות. חברות גדולות מחזיקות מדריכים מפורטים עם הסברים, ואפשר ללמוד מהם כיצד להתגבר על בעיות גם מבלי לפנות לתמיכה.

עוד? יש עוד, כמובן. עוד הרבה. כל חברת אחסון וההטבות שלה.

-

סוגי אחסון אתרים

אחסון אתרי אינטרנט מתחלק חלוקה גסה לשלושה סוגים:

אחסון משותף SHARED – קבצי האתר נשמרים על שרת אינטרנט, לצד אתרים רבים אחרים (של לקוחות רבים ומגוונים). משאבי השרת מתחלקים בין כל האתרים המאוחסנים עליו. כלומר: אם אתרנו יהיה עמוס במבקרים פתאום, השרת יסגור אותנו ברגע שנחרוג מרף מסוים של ניצול משאבים, כדי שלא נפגע באתרים אחרים המאוחסנים עליו. אי לכך צורת אחסון זו מתאימה לאתרים קטנים יחסית, מבחינת עומס המבקרים ותדירות הביקורים בהם (אין קשר בהכרח לנפח האחסון). שיטת אחסון זו נפוצה מאד, ולא יקרה.

אחסון ייעודי DEDICATED – אחסון על שרת שלם, כולו עומד לרשותכם, וכל משאביו מיועדים אך ורק לאתר הלקוח. אחסון עוצמתי ביותר ואף יקר ביותר, המתאים לאתרים מאד גדולים ופעילים ומרובי מבקרים.

בין זה לבין זה, נמצא אחסון VPS – Virtual Private Server – שבו מקבלים מחיצה פיזית מהשרת, כלומר לא את השרת כולו, אבל המשאבים בחתיכה זו שמורים רק ללקוח ולכן האתר אינו מושפע מאתרים אחרים על אותו השרת.

לכל אחד מסוגי האחסון הנ"ל סקאלה גדולה מאד של אפשרויות ומפרטים טכניים, וכמו בכל שירות – יש מוצרים טובים יותר ופחות.

-

המחיר

טווח המחירים גדול מאד. יש שיציעו מחירים מופרזים, ויש שיציעו מחירים מצחיקים. בדרך כלל חבילת Shared עולה דולרים בודדים לחודש, VPS עולה עשרות דולרים לחודש, ו Dedicated עולה מאות דולרים לחודש. צריך להיזהר, חברות זולות מדי לא תמיד שוות את זה.

בהכללה, חברה אמריקאית מוצלחת תעלה פחות, ותציע באופן משמעותי יותר, מאשר חברה ישראלית. כלומר המפרט הטכני שלה יהיה חזק יותר, ויהיו לה פחות הגבלות מאשר חברה ישראלית. אין זה אומר שתמיד מומלץ לבחור חברה אמריקאית.

• יש הטוענים שאחסון האתר בחברה אמריקאית גורם לאתר לעלות לאט יותר (מכיוון שהשרתים רחוקים יותר). אינני מומחית לביצועים, ואמנם יש בזה הגיון מסוים, אבל אני בספק אם זה משנה הרבה לאתרים קטנים של עסקים קטנים או אנשים פרטיים.
• חברה ישראלית תציע, מן הסתם, תמיכה בעברית, וזה יכול להיות שיקול מאד חשוב עבור לקוחות.
• כל חברה זרה יכולה לנהל דומיינים אוניברסליים, אבל סביר מאד להניח שלא תוכל לנהל עבורנו דומיין ישראלי (דומיין משוייך ארץ מסוימת יכול להיות מנוהל רק ע"י חברה מאותה הארץ). אי לכך נצטרך לקחת בחשבון שטיפול וניהול הדומיין יעשה בנפרד, באמצעות רשם דומיינים ישראלי כלשהו. עם זאת, יתכן מאד שהחברה הזרה כן תוכל להציע מגוון שירותים הקשורים לדומיין בעקיפין. יש כאן מידה מסוימת של טירחה, כי את האתר ננהל דרך ממשק ניהול אחד, ואת הדומיין דרך ממשק ניהול אחר. אבל לדעתי, אחרי שמתרגלים, זה לא קריטי בכלל.

-

אז מה לבחור, נו כבר

כל מקרה לגופו. אבל זה מאד פשוט: נתחו היטב את הצרכים שלכם, ולפי זה בחרו.

אם אתם עמותה קטנה, או עסק קטן, או בנאדם פרטי שרוצה בלוג או פורטפוליו – סביר להניח שאתם צריכים אחסון Shared, וזה יהיה מספיק בהחלט.
אם אתם הפקה גדולה או אירוע, שצריך להתמודד עם כמות עצומה של גולשים בבת אחת, יכול להיות שאתם צריכים לאחסן VPS.

אם אתם בונים אתר שמכיל הרבה תמונות, וידאו, קבצים להורדה, תוכן גולשים – אתם זקוקים לנפח אחסון גדול ולנפח תעבורה גדול. אם האתר (=אוסף התיקיות והקבצים) שוקל 20 מגהבייט, צריך חבילת אחסון גדולה יותר מ 20 מגהבייט. תיבות המייל גם תופסות חלק מנפח האחסון, ומסדי הנתונים גם תופסים חלק מנפח האחסון, וכן הלאה. עדיף לא לחיות על הקצה, ולהשאיר מרווח תמרון.

אם אתם בונים אתר דינאמי שמתעדכן בתדירות גבוהה, ונוספים תכנים וקבצים כל הזמן – בוודאי שעליכם לקחת בחשבון נפח אחסון גדול, כיוון שהאתר שלכם ילך ויתנפח. אם אתם בונים אתר שמבוסס על תוכן גולשים, אז בכלל. ככה זה עובד, אתרים נוטים לגדול עם הזמן. כדאי לתכנן קדימה, ולבחור חבילה עם נפח שיוכל להתמודד עם הצמיחה המיועדת. אם כי בחברות אחסון מסוימות אפשר פשוט לשדרג בקלות לחבילה גדולה יותר כשעולה הצורך, ועד אז לחסוך קצת כסף.

אם אתם מתכננים הרבה תתי אתרים – שימו לב להגבלה על מספר הדומיינים והסאב דומיינים.

אם אתם מתכננים אתרים הזקוקים למסד נתונים – שימו לב לכל הנתונים הקשורים לנושא. אתר זה למשל, הוא בלוג הבנוי במערכת ניהול תוכן וורדפרס, וככזה הוא זקוק למסד נתונים. אם בונים אתר במערכת קוד פתוח וורדפרס או דרופל (הכתובות ב PHP), סביר להניח שעדיף לבחור שרת לינוקס התומך ב PHP5. אם האתר כתוב דווקא בשפת ASP, אז אולי כדאי לבחור שרת חלונות. כאמור, צריך לקרוא את המפרט של המערכת או הקוד שבו מפתחים את האתר, או להתייעץ עם מישהו שמבין.

-

מצד אחד, כדאי למצוא חבילת אחסון שתשרת אותנו היטב 4-5 שנים קדימה, ולא נצטרך את כאב הראש הזה בכל שנה מחדש.

מצד שני, בחירת חבילת אחסון אינה שונה מבחירת מפעיל סלולרי או ספק אינטרנט או חבילת ערוצים בטלויזיה. רוצה לומר, אם השירות שבחרתם מפסיק להיות טוב ואינכם מרוצים ממנו יותר, אל תהססו לעשות סקר שוק חדש ולהחליף.

-

שורה תחתונה

למרות שלא מזיק לדעת ולהבין את כל החירטוטים שפירטתי עליהם כאן, השורה התחתונה היא אחת:

אחסון בוחרים לפי המלצה.

יש חברות שמצהירות על מפרט טכני כלשהו שמתאים לכם, אבל בפועל לא מסוגלות לספק אותו. יש חברות שמספקות מפרט מצוין, אבל השרת שלהם לא יציב וכל הזמן נופל, או שיש תקלות והקבצים שלכם עלולים להיפגע. יש חברות שמעמיסות על שרת Shared אחד יותר מדי חשבונות, והוא לא עומד בעומס והאתר שלכם נסגר כל הזמן. יש חברות שמבטיחות תמיכה טכנית, אבל היא גרועה. וכן הלאה.

אל תאמינו לאתרים שתכליתם "דירוג עשר חברות האחסון הטובות ביותר!". רובם מכורים. חפשו ביקורות של גולשים באתרים או בפורומים מקצועיים של בוני אתרים. נתקלתי גם בחברות אחסון שפועלות בשמות שונים – כלומר כמה חברות שהן בעצם אותה אחת, ויכול להיות שזה כדי להתחמק ממוניטין שלילי.

אם מסיבה כלשהי החלטתם לנסות חברת אחסון שאתם לא מכירים, אל תתחייבו לתקופה ארוכה. חברות אחסון רבות מציעות תקופת נסיון, אם אתם לא מרוצים בסוף תקופת הנסיון, אפשר לעזוב. נכון, זה דורש טרחה מסוימת, להעביר את כל האתר למיקום חדש. אבל שלמות ותקינות האתר שלכם חשובה, והמאמץ שווה את זה.

כמו בכל שוק, אמינות המוצר חשובה מאד. ולצערנו, זה משהו שאפשר ללמוד רק מהנסיון. לכן, זו המלצתי: פנו אל מכרים וחברים שמאחסנים אתרים, ושאלו אותם על הנסיון האישי שלהם עם חברות אחסון. האם ממשק הניהול נוח. האם התמיכה הטכנית זמינה, אדיבה ועניינית. שאלו אותם מה תדירות התקלות, וכיצד החברה התמודדה עם תקלות שהיו להם. לכל חברת אחסון יש תקלות, אף אחת לא חסינה לחלוטין. אבל יש כאלה שסובלות יותר מאחרות, ויש כאלה שמתמודדות טוב יותר מאחרות. אופן ההתמודדות עם תקלות מאד חשוב, במקרים רבים זה זה המבחן האמיתי.

-

זהו. מקווה שהיה טעים, ובהצלחה!